<h1>חדושי הראב"ד — ע"ז</h1>
<h2>דף פא מו</h2>
[ע"ז נ"ב ע"ב] מזרחית צפונית, במ' מדות [פ"א מ"ו] גבי לשכת בית המוקד. ששקצום לע"ז, שבנאום לע"ז, וה"נ ס"ל למק' דאין נאסרות אפי' ע"י מעשה משום דלאו דידהו הוו ואפ"ה פסלינהו לגבוה, ורב פפא גופיה מצי לתרוצי ליה התם ע"י מעשה אפי' ע"י הדיוט נאסרה, אלא חד מתרי טעמי נקיט.
<h2>דף פג מד</h2>
[ע"ז נ"ב ע"ב] קרא אשכח ודריש, שהרי נתנה להם תורה לאסרן כאלו היו שלהן שהרי עשאן כשלהן מדכתי' וחללוה, כלומר שאין לי עוד רשות בהן ואין שמי נקרא עליהם, והנה היא חולין הואיל והן היו יכולין לאסרן ולהדיוט נמי נאסרו, ובעי גניזה. דהיכי לעביד נתברינהו, גוי כדי לבטלן מן האסור ואח"כ נבנה אותן במזבח. אבנים שלמות, אבל פגומות פסו'. וננסרינהו, פי' ינסר אותן הגוי במסור שיהו בטלות בשבירתן ולא יהו [פגומות]. לא תניף עליהן, ואם הניף פסלן כדת' [מדות פ"ג מ"ד] חופרין למטה מן הבתולה ומביאין שם אבנים שלמות ושלא הניף עליהם ברזל שהברזל פוסל בנגיעה ובפגימה לכל דבר, פי' אפי' שלא ע"י ברזל כיון שנפגמו פסו' אבנים שלמות בעי', ומ"ה גנזום שלא היו עוד ראויות למזבח. וליתברינהו, גוי. ולשקלינהו לנפשיהו, ואי אמרת כיון דהקדש נינהו אסירי להדיוט, הא אמר רב הושעיא [וכו']. אטו, כסף שבלשכה ושבמקדש היה רובו של עולם, וכל דפריש מרובא פריש. דינרא הדרינא, מטבע חשובה בימי אנדריאנוס וכולה של זהב, ומפני חשיבותה היו הגזברים מחליפים בו כל המטבעות הבאים שם לשקלים ולנדבה, וכשנפסלה אותו מטבע נמצא רובו בב"ה, וכשחרב הבית בקשו לגזור על כל מה שיבוא לידם מאותו מטבע כי שמא מן המקדש היה, וכיון דגוים לאו בני מעילה ננהו לא נפיק לחולי' על ידיהו כדא' בפסחים [כ"ז ע"ב] כגון שנפלה דליקה מאיליה דלא הוה איניש דלימעל ולא נפיק לחולי'. וחללוה, מכאן שהתורה העידה עליו שיוצא לחולין ע"י. לא אשתמש ביה גבוה, אבל לצורך גבוה קימי.
